העלאת הילוכים

בהילוך ראשון גלגל שיניים קטן על ציר הכניסה מסובב גלגל גדול על ציר היציאה: הגלגלים מסתובבים לאט, אבל עם הרבה כוח – מתאים ליציאה מעמידה. בהילוכים הגבוהים גלגל גדול מסובב גלגל קטן: הגלגלים מסתובבים מהר, עם פחות כוח – מתאים לנסיעה מהירה. באותם סיבובי מנוע – כל הילוך נותן מהירות אחרת.

מתחת לסיבובי הסרק (כ-850 סל"ד) המנוע לא מצליח להמשיך לפעול בעצמו: הוא רועד, "נחנק" ולבסוף כבה. לכן אם מעלים הילוך מוקדם מדי – הסל"ד יורד מתחת למינימום.

ברגע ההחלפה מהירות המנוע (והגיר) שונה ממהירות הגלגלים. השהייה הקצרה בנקודת החיכוך משווה ביניהן בעדינות – בלי טלטול. רק אחר כך מוסיפים מעט גז ומשחררים את המצמד בהדרגה, עד הסוף.

בכל הילוך משחררים את המצמד לגמרי. הילוך ראשון קצר מאוד, ולכן בינו לבין השני הרגל נשארת מוכנה מעל המצמד. מהילוך שני והלאה רגל שמאל נחה לצד הדוושה, ולא נוגעת בה עד ההחלפה הבאה.

המנוע מסובב את ציר הכניסה דרך המצמד. על ציר הכניסה ועל ציר היציאה יש זוגות של גלגלי שיניים – זוג לכל הילוך. כשמשלבים הילוך, נועלים זוג אחד לציר היציאה, והוא מסובב את הגלגלים. כשלוחצים על המצמד – המנוע מנותק מתיבת ההילוכים, ואפשר להחליף זוג בלי חריקות.

לפי המהירות (כל הילוך מתאים לטווח מהירויות) ולפי רעש המנוע: כשהוא מתחיל להישמע מתאמץ ו"צועק" – הגיע הזמן להעלות הילוך. החלפה מאוחרת מדי – רעש, בזבוז דלק ושחיקה. מוקדמת מדי – המנוע רועד ונחנק.

בגרף כל הילוך מתאים ל-20 קמ"ש, והסל"ד עולה בקו ישר מ-850 ל-2000. במציאות המספרים שונים מרכב לרכב – אבל העיקרון זהה: בכל העלאת הילוך הסל"ד יורד, והמהירות ממשיכה לעלות.