הורדה מהילוך 2 ל-1 בעת נסיעה

אי אפשר לבלום ולהתחבר למנוע באותו זמן: הבלם עוצר את הגלגלים, והמנוע (דרך המצמד) מנסה לסובב אותם. זה כמו לנסות לסובב את הפדלים באופניים תוך לחיצה על ידיות הבלם. לכן קודם עוזבים את הבלם, הרגל עוברת לגז ונותנת מעט גז – ורק אז המצמד עולה לנקודת החיכוך.

כ-20 קמ"ש הוא כבר קרוב לתחתית התחום של הילוך 2. אם נמשיך לבלום בהילוך 2 בלי מצמד, הסל"ד יירד מתחת לסיבובי הסרק (850) – והמנוע ירעד ועלול לכבות. לכן לוחצים על המצמד, וממשיכים להאט כשהמצמד לחוץ.

בהילוך 1 ב-20 קמ"ש המנוע היה נאלץ להסתובב מהר מאוד: הרכב "נבלם" בבת אחת, ומי שנוסע מאחורינו מופתע. מורידים ל-1 רק כשהרכב כמעט עוצר – כ-10 קמ"ש – ואז המעבר רך וצפוי.

בנקודת החיכוך המנוע והגלגלים משווים מהירות: דיסקת המצמד מחליקה מעט עד שהם נפגשים. השהייה הרגעית מונעת מכה ושומרת על נסיעה רכה. משם ממשיכים בגלישה – מעט גז קבוע ומשחק עדין סביב נקודת החיכוך (משימה 1 בפרק זה).

ברכב אוטומטי אין צורך – מחשב הגיר מוריד הילוך לבד.

ב-13–14 קמ"ש: מעלים את המצמד לנקודת החיכוך ושוהים רגע – הרכב מתאזן בכ-16, ונשארים בהילוך 2. מתחת ל-13: מאטים עוד טיפה עד כ-10, מורידים להילוך 1 וממשיכים בגלישה.

זה רק קצת מתחת למינימום של הילוך 2. כשמעלים את המצמד לנקודת החיכוך ושוהים רגע, המנוע בסרק "מושך" את הרכב – והמהירות מתאזנת בכ-16 קמ"ש. אחר כך משחררים את המצמד עד הסוף וממשיכים בהילוך 2.

הפער גדול מדי: בהילוך 2 המנוע היה צריך להסתובב לאט מסיבובי הסרק – הרכב קופץ, רועד והמנוע עלול לכבות. לכן מאטים עוד טיפה עד כ-10 קמ"ש, מורידים להילוך 1 וממשיכים בגלישה.

המספרים כאן להמחשה ומשתנים מרכב לרכב. העיקרון נשאר: קצת מתחת למינימום של ההילוך – נקודת חיכוך ושהייה; הרבה מתחת – הילוך נמוך יותר.