עצירת מטרה בנסיעה קדימה

עצירת הרכב במקום מוגדר מראש, מבלי שהקצה הקדמי של הרכב (הפגוש) יעבור אותו. בעצירה בצד הדרך – הרכב במקביל למדרכה, והגלגלים הקרובים אליה לא יותר מ-40 ס"מ ממנה (בצד ימין; בצד שמאל – רק ברחוב חד-סטרי).

בעצירה רגילה אין הקפדה יתרה על המיקום המדויק של העצירה. בעצירת מטרה יש חשיבות והקפדה על מקום העצירה בגלל חשיבות הדיוק – למשל עצירה לפני קו עצירה ובסמוך אליו. מקפידים גם על ההילוך: מתקרבים לעצירת מטרה במהירות נמוכה – לכל היותר בהילוך 3.

מותחים קו מהעין של הנהג, נושק לקצה הקדמי של מכסה המנוע – ועד הכביש. ברכב ממוצע הקו פוגש את הכביש כ-6 מ' מהנהג. מהנהג עד הפגוש כ-2.5 מ', ולכן כ-3.5 מ' לפני הפגוש לא רואים את הכביש. כשהפגוש מגיע לקו העצירה – הקו כבר מזמן מוסתר. המרחק משתנה מרכב לרכב ולפי גובה המושב (מושב גבוה – רואים קרוב יותר).

כמה דרכים: (1) לפני מעבר חציה – כשרואים רק את הקצה הרחוק של פסי המעבר, הפגוש קרוב לקו העצירה. (2) הקו "נוגע" מתחת למראה הימנית. (3) הגוף שלנו מול נקודה כ-3 מ' לפני המטרה – כך הפגוש נעצר כחצי מטר לפניה. (4) ליד רכב אחר ברמזור – רואים איפה הפגוש שלו ביחס לקו העצירה (גם אם הוא עצר רחוק מדי או עבר את הקו), ומזה מבינים איפה אנחנו ביחס לקו. (5) במפרץ חניה, מאחורי רכב חונה – המושב שלנו בקו ישר עם המושב של הנהג שלו; ואם הוא עומד רחוק מהמדרכה – רואים את זה ומתקנים. כל רכב ומושב קצת שונים, ולכן בודקים בשיעור: עוצרים, יוצאים ומסתכלים איפה הפגוש. ואם לא בטוחים – עוצרים מעט לפני המטרה, לא אחריה.

עצירה שעוברת את המטרה עלולה להוביל למצבי סיכון: פגיעה בהולכי רגל לפני מעבר חציה, פגיעה ברכב שעצר לפנינו, או התפרצות מסוכנת לתוך הצומת. עצירה רחוקה מדי מהמדרכה עלולה לגלוש לנתיב התנועה ולסכן את משתמשי הדרך.