התחלת נסיעה במורד ונסיעה במהירות נמוכה מאוד

במורד השיפוע מושך את הרכב קדימה. כשהמצמד לחוץ, מערכת ההנעה מנותקת – ואין מה שיחזיק את הרכב. בלם היד היה מחזיק, אבל הוא גם מונע את הנסיעה. הפתרון – המצמד: בנקודת החיכוך המנוע מתחבר לגלגלים ובולם אותם.

במישור – כשמשחררים את הבלם הרכב עומד במקום; ההגעה לנקודת החיכוך איטית יותר, ונשארים זמן ארוך יותר בהילוך 1. במורד – הרכב מתדרדר; מגיעים לנקודת החיכוך מהר יותר ושוהים בה פחות (כדי שהמנוע יבלום ולא ניתן לרכב לצבור תאוצה), והמעבר להילוך 2 מגיע מהר יותר.

לפי מערך הלימוד, תחום החפיפה בין הילוך 1 ל-2: במורד כ-20 קמ"ש, במישור כ-22.5 ובמעלה כ-25. בפועל במורד אפשר לעבור להילוך 2 ב-20 או מעט מתחת. במורד תלול, אם הרכב עלול להאיץ בזמן ההעברה – מווסתים את המהירות בבלם.

פגיעה במה שלפנינו, או שהרכב מגיע למהירות של הילוך 2 כשאנחנו עדיין בהילוך 1. ואז שחרור המצמד בולם את הרכב בבת אחת – בלי אור בלם, והרכב שמאחור מופתע ועלול להתנגש בנו.

כשעוצרים במורד לפני צומת שבה צריך לתת זכות קדימה ואין שדה ראייה – מתקדמים לאט כמה מטרים עד שרואים ומחליטים. כשעוצרים בפקק במורד ומתקדמים לאט. ובמורד תלול.

מתחת למהירות של הילוך 1 בסרק (כ-8 קמ"ש) אי אפשר להיות משולבים – המנוע היה דוחף את הרכב מהר יותר. לכן בנסיעה איטית מאוד במורד המצמד לחוץ, והבלם לבדו שולט במהירות (בדיוק כמו גלישה ברכב אוטומטי).

ב-D משחררים את הבלם בהדרגה, והבלם מווסת את המהירות. ב-D כמעט אין בלימת מנוע – ולכן במורד, ובמיוחד במורד תלול, הרגל לא עוזבת את הבלם: לחיצות מדודות לאורך כל המורד.

לבצע את כל פעולות הבטיחות ולהתחיל לנסוע במורד בלי שהרכב יאיץ ויעבור את תחום החפיפה; ולנסוע במורד לפחות 15 שניות במהירות נמוכה ממהירות הילוך 1, בעזרת הבלם.